במהלך הלילה, כשהכאבים ברגליי היו חמורים מאוד, נלקחתי לגן עדן על ידי המלאך, אל האם הברוכה.
אמרתי, "אם ברוכה, בשמיים את נראית כל כך יפה". כשאני רואה את האם הברוכה בשמיים היא אינה חובשת רעלה, ולכן התפעלתי מכל יופיה.
עקבתי אחריה לתוך חדר, והיא אמרה: "בואי. כאן אני מכינה מזון עבור ילדיי כשהם באים לגן עדן".
"הו, אם ברוכה, את מבשלת!"
היא אמרה: "וולנטינה, לכי לחדר הבא והביאי לי מעט תרד".
שאלתי: "אם ברוכה, איזה סוג של תרד? התרד האנגלי או התרד הרגיל?"
האם הברוכה רק חייכה. פתחתי את הדלת לחדר הבא, והיא אמרה: "היכנסי, היכנסי".
בכניסתי, נדהמתי מיופיו של המקום בפנים. לאורך צד אחד של הקיר היונם מקררים כסופים ושלמים שהגיעו מהרצפה עד התקרה. ככל שהעמקתי פנימה, ראיתי את התרד, שגדל גבוה מאוד בתוך תיבות, עם עלים ירוקים עזים וגבעולים עבים. להפתעתי, היו גם עצי חג מולד קטנים וקישוטים בכל פינה של התיבות, זוהרים ומנצנצים.
פעמים רבות, האם הברוכה הייתה אומרת לי להתכונן לחג המולד ביולי.
קראתי: "וואו! כמה יפה, מעולם לא ראיתי דבר כזה!"
לקחתי שני צמחי תרד והגשתי אותם לאם הברוכה ואמרתי: "אם ברוכה, מעולם לא ראיתי תרד גדל בצורה כל כך יפה, כל כך בריאה. לא ידעתי שגדלים תרד בשמיים".
בחיוך היא ענתה: "ולנטינה, אל תופתעי — אלו השמיים. הכל יכול לקרות בשמיים, אבל זה לא אומר שאני מגדלת תרד כדי לבשל — זהו הפרי שהפקת מהכאב ומסבלך!"
האם הברוכה נראתה קורנת ומאושרת כל כך כשחיבקה אותי בחמימות.
זה היה כל כך יפה בפנים שלא רציתי לעזוב, אך האם הברוכה פתחה את הדלת ויצאנו יחד.