[האדון] ילדים, אתם כולם שלי, ואני בא אליכם. אני בא אליכם בזמנים אלו של צרה שעולים ויראו רבים מאנשים עם מראה חרוץ, אבודים כי לא ידעו או הבינו בצורה שגויה את נוכחי, ובשל לבם הרחק מהחיים שאני הוא, אינם יכולים לפעום אם הם אינה נשאים בתוך עצמם את קול הקינור, קול הכנור, קול החצוצרה. אני בא אליכם להצילכם מידיהם של חסרי הדת, לקחת אותכם תחת כפני ולהוביל אותכם לפרוזדורי. ילדים, מה יישאר מזמנים מרירים אלה שמהללים רק דברים חומריים, רודפים אחר איוולות ולא זוכרים ולא מתגלגלים את שם קדשי?
עופו בלבי! הרחק מהעולם וגלשאות ההרס שלו, הרחק משקרי שפשטו והסתובבו אותכם, באו בשקט ולקחו אחיזה בלבי שאני נשא עבורכם, כדי להציל אתכם מרעים ואופנותיהם. ילדים, נשאו אהבה בלבכם ותהא לבךם מקורות מים חיים שמגיעים לאור דברי. אל תיראו מהעולם, אלא רק מפחד שלא להתקרב אלי, שאני המקור החיים, הזרם הנצחי של האהבה שהדלקת את הלב והנשמה ומעניק להם מים חיים, אש בוערת. הילכו בדרך החיים שאני הוא!
המשיח מות גורם להרס בכל פינה של רחוב, וכל אלה שמקדשים עצמם לברית החיה נושאים בתוכם את השקר שהרי יחריב אותם. ילדים, אני מתגעגעת מכל לבי שכולם ילדיי תישארו בחיים ושהולכים בדרך החיים שאני הוא, אך מעט מאוד, מעט מאוד, יותר מדי מעטים מגיעים למקדשי. הם הזמינו את המוות לתוך עצמם, השמעו לדברי העולם והניחו לעצמם להיתפס בשקר.
יש שלושה זמנים: זמן השמים, זמן הארץ וזמן הגיהנום.
ילדים, למדו להתפנות לרצוני הקדוש ואתם תהלכו בדרך הישרה. גם בסערת אתם תמצאו את הדרך, תהיו מונחים ולוויינים. ילדים, יהי התפילה בתוככם, יהיה מקום מגוריכם והאבן הפינה של קתדרלת לבבכם! פילו, ילדי, פילו ללא הרף, עם ליבבכם על ההר הגעש שלי, ובשקט הפנימי, כנפי השחר תמיד בתוך טווח ידכם, יטיסו אתכם לשמים לבי לחפוש מקלט וחוזק. לקחו את דרך העלייה.
[22:30]
[האדון] תרד מנה מהשמים לתזונת בני אדם בדברי חיי! כל איש שמקבל אותו יהלוך בדרך החיים וישא את נשמתו וליבו לחצרי, ובנוכחות המלאכים ישמח, ישיר ושיבח שם קדושי. קדש, קדש, קדש, האדון, השמים מלאים בכבודו. הוסיאנה בגבהים!
המשתה הוא לכל! המשתה, הברית בין שמים וארץ, בנהר של מי חיים נשא אל השמים החיים שאני הוא, הקוראים והמביאים את ילדיו לאוניברסום של חן, חיי נצח.
ילדים, אני קורא לכולם להללית את שם קדשי ובדרך הצדק תקדמו, כלכם תלכו בין השושנים ותטהרו, תיטהרו ממעשיכם הרעים. שמים קוראים לבעלייו, האם תשמעו את הקול שייקרא לכם בדממה? פתחו את לבוכם, פתחו את אוזנכם לרוח רוחי שלי הבאה לחפש את בעלייה ולהשקותה באורי החיים. הכל שבא מהשמים הוא אור, וכל מה שבא מהשמים הוא אש בוערת, חצוצרה וקול השופר! שרו, רקדו בבתים, שמים קוראים לגברים עם לב נאמן ובעלייה להצילם ממנשא הארץ! שמים נושאת את ילדי האב לטיסה, ואלו שנכשים ונעלמו בדרכיהם, הוא נתן להם כנפיים ללמד אותם לעוף ולטוס אל אור הנצחי!
שמים, ילדים, לא עוזבים אף אחד מילדיו, אלא לכל הוא נושאת את הדרך, וקול קולה פותחת לב, גם הלב הסגור ביותר. כלכם מצפים למשתה החתונה, וכלכם מוזמנים. אלה שמתעקשים בסירובם ייפלו, וזה יהיה גיהנום, ריקון נצחי, דרך עצבות אפלה. לכל נתנה הדרך, דרך הישועה, דרך החיים, דרך השמחה! לאנושיות ניתן הבחירה בין חיי נצח או מוות נצחי, שזהו חיים אך בגיהנום הנצחי ולכן מות, כי ללא דרך השמים, הכל רק חשיכה שחורה.
ילדים, אני קורא לכם לבוא אלי, אני קורא לכם לעוף, אני קורא לכם לשמחה, אני קורא לכם להרהרות, שזהו העלאה. בעליה, האדם נכנס לאור, שאינו, שהוא נצחי, והוא נשאר לנצח, ובה הוא נענע בנוכחות הבליעה.
אם ידעתם את מתנת אלוהים, לעולם לא תפסיקו לתרצה ולהתודה! אלוהים קורא לבניו לשמחה לנצח, בנצח. שמחו, צעקו בשמחה, נכנסו להרהרות, ותחדשו בחי, ותשמחו ותהיה נשואת בשמחה. נכנסו לדממה של הלב, השמעו את זמרת מקהלת המלאכים. על ידי שאתם מאפשרים לעצמכם להישא לשמי תפארתי, תחזרו אלי ותושעו מחשך, עיניכם יפתחו ולבבכם של חסד יחגגו, ושפתיכם ישירנה את דברי החיים שלי, ואוזניכם ישמענה שירת המלאכים, ושתיכם טעו בארומה של שמיית תפארתי!
ילדים, אתם מוזמנים לארוחת החתונה של הכבש, אשר אתם ילדיו ומי שאביהם קורא קרוב לנשימתו(1) כדי להאכיל אותם בדברו, שזה חיי נצח. גילו, השמים ירדו והעבירו את ילדי הברכה והאהובים שלו למגורי. רקדו לקול הטמבלין, רקדו לקול הכינור וגלו בגילה! השמים באים לקרוא לילדיו, הוא בא לחפש אותם ולהנחיתם למלכות המגורים הנצחים. בואו, נכנסו לחצר השמיים, החתונה קרה ומביאה שמחה ללבבות וגילה לנפשות! ילדים, אתם ילדי האב וכולם מצפים לכם במלכות המגורים הנצחית. חיים קריאים לחקים וכול חיי נכנסים לחיים. פייתכם מתוקנת, פייתכם מפתחת את דלתות מגורי החיים הנצחים. גילו, צעקו בגילה ותלמדו להלליט את האדון בכל עת בתמימות השמים! גילו, השמים ירדו ומשמחים את הארץ בקריאתו של חתונת הנצח!
(1) ראו [בראשית 2:7] “אז יצר ה' אלוהים את האדם עפר מן האדמה והנפיש באפו נשמת חיים ואדם היה לנפש חיה.”