ילדיי הקטנים,
אני, אימכם השמימית, מלכתכם, שמדברת אליכם היום.
ילדתי הקטנים – שהמתינים עם צמאון לדברינו – ברכותי אתכם בכל אהבת האמהות שלי.
בנים ובנות לבבי,(1) חיילי, ראיתם יותר ויותר מההורריות, ההפקרויות, החילולים, הכפירות והמניפולציות שהשטן יצר בשיתוף פעולה של נפשות רבות. הרבה מאוד, ילדי.
כשאדם ניקוי פצע שיש בו זיהום ורקמה מותחת, עליו לחשוף אותו, להסיר ולחשוף את כל שכבות הזיהום עד שהגיע לרקמת בריאה, לבשר בריא.
האם מבינים אז מדוע האב מאפשר לכל זה הצואה להיות נראה, נראית, פחות ויותר מוסתר?
הוא לא אפיקור.
לבו לא פחות דוקר מהלב של בנו, ישועי.(2)
מעשי השטן חייבים להיחשף, כדי שמי שנקראים ללחום בצבאי יראה ויתפוס מה זה והמה האויב באמת, עומק ורוחב התעלות והתמרון שלו; כך צבאי ילחם עם עיניים פתוחות למציאות הרוחנית, עם אוזניים פתוחות לפקודתי, עם לבבות מוכנים לביצוע רצונו של האב בשעה הגדולה הזו.
"שעתה", ילדי, כוללת הרבה.
רחמים. צדק. החלטה. תשובה. שיתוף פעולה עם אלוהיכם.
אמונה, אמונה, אמונה.
תקווה, תקווה, תקווה.
ציות, ציות, ציות.
ואנוה.
בכל דור הקרבות נלחמו עם נשק שונים, שריון שונים, טקטיקות שונות.
ואכן כך זה גם בשעה הזו. ייחודית בהיסטוריה, ייחודית בתוכנית האב.
מה שנלחם בקרבות בעבר לא מספיק לקרבות שלפניכם.
אתם צבאי וצריך לי לאמן אתכם עכשיו. לעבור זה.
הרואים איך, באמצע כל כך הרבה בלבול והפרעות וכחישות בכנסייתי, קשה יותר ויותר לכם לראות מה לעשות, מי לסמוך עליו, לאן ללכת?
הרואים איך, מה שעמד ללא תקיפה במשך מאות שנים נופל כביכול? (3)
האם רואים עכשיו מדוע אנחנו מבקשים ממך לשמור את העיניים שלכם קבועות על פני ישו שלי; קבועות בשמים? מדוע אנחנו מבקשים ממכם לחזור ולהתפלל בשם ישו שלי, כהגנה ותרופה שמזמן רחמים על רחמים? (4)
מדוע אני לא מביקש מכם רק להתפלל את תפילת הרוזרי שלי, אלא לחיות אותה עמי?
מה מלמדת אותך התפילה, אם לא אמונה, צניעות, שמעון?
להאמין בסודות האב הבלתי ניתנים להבנה ובתוכנית האלוהית שלו – סוד הגלגול והגאולה, ושותפותי בהם.
האמונה שמקבלת את הסודות הללו, מקבלת אותם, ודרך אותה מתחברים חייך לחיים שלנו, ובדרך זו תהיו לכם כלי קודש חיים לאלוהייכם.
הענוה שמקבלת את כל מה שאביקים בחייה, כמו שעשינו אנחנו, כדי להראות לך איך לחיות לא רק כשעבדיו של אלוהים, אלא כבני יקירו.
הענוה שדוחה את מחשבותיכם, תאוותיכם, קריטריונים, כדי לקבל את התוכנית של האב, בכל סודיותה ובכל אינפינטודה שלה.
הציית שנותנת חיים. (5) יש לכם דוגמה לציונותנו – בכל רגע בחיינו – כדי שתראו ותלמדו איך להתאחד ציותכם עם הציונת שלנו; הציית שמושיע.
בקרב שאתה נלחם בו, עליך להשתמש בתפילה החיה, בשרשרת החיים הקושרת אותך לליבו של האב.
יילדי, יבוא רגע בקרב כאשר תמצאו את עצמכם תחת התקפה כה חזקה, דיכוי כה גדול, עד שלא תוכל לומר מילה אחת.
זו הסיבה שאני חייבת לאמן את לבכם באמונה שמעבר למילים, תמונות, מחשבות, ומשורשת את לבכם בחוזק אמת, בחוזק בישועי.
אל תיראו ילדים.
היו בשלום.
היו בשלום.
אני (6) אימי, שבאה לנחם ולהזהר, כדי שתשמעו את דברינו.
אני מלכתכם, ובעקבות זאת חייבת לבוא לפקד עליכם להיות זקופים. זריזים. זהירים.
אל תפחדו.
אמרתי לכם שכל דור יש לו נשקים ואמצעי הגנה משלו כדי להילחם.
יש חסדים מוכנים עבורכם, צבא לבי, לחבוש אתכם בשריון ומשוריין, בחוזק ובסבלנות, בשלום ואמת, כך שתוכלו לשתף פעולה במלואה בתוכנית ופעולתו של האב.
השקטו בלב.
סיבולתכם ותפילותיכם השיגו הרבה רחמים. תודה, ילדי.
[הקטע הבא מופנה לכוהנים.]
אני מדברת אליכם עכשיו, בני אהובים של לבי, כוחי העוצמתי.
קומו, בני, ללא פחד, ללא היסוס. אתם לבושים בכהנות בן זמננו (7).
ילדיי צריכים אותכם.
מה שסבלתם, בני, אני יודע. באו ונחל על לבי. נשאפו את הטהרה של השמים שנכלאת בליבי, כדי לטהר אתכם מכל הריחות החטאים הסובבים אותך.
קום בני, עמדתי איתכם. קום עם הביטחון באהבתי והגנתי. קום עם הוודאות של ברכת האב ונסיכותו של בני. קום כבנים נאמנים ולוחמים.
לך נמסר במידה מיוחדת התפילה והשחרור – לשחרר את ילדי העניים ממעגלי השנאה והרעל של אויבנו. הסמכות זו מונחת בידיכם המוקדשים ולבבכם, כדי שתהיו סימן ועד לאסונות בני על כל הרוחות הטמאות.
בני, אני מבקשת ממך לתרץ את התפילה והסמכות למען ילדי שנטשו ונאבקו בידי זאבים רעים.
ידיכם גם הן נדקרו ונתלו על הצלב של בני, במציאות מונעות ממך לפעול יעילה – כמו ידיו של בני,[ש]כשהוא נתלה בצלב לא יכלו עוד לנחם ולרפא בשעה זו.
רבים מכם נמצאים על הצלב הזה בדקה זו.
אבל בניי, בשעה לא הייתה תפילת ישוע שלי חזקה יותר, קורעת את השמים ואת הארץ בתחינתו ובצערו.
כך גם תפילתה עלה אל לב האב ונשמעה, כי בצעקתכם צעקות ישו שלו.
בניי, כל דבר עם ישוע. רק עמו.
יש לי לצדך תמיד, מסיע אותך לטפל בצאן הקטן שניתן לידיך.
היו בשלום.
הביאו את צאנכם הקטנים אל לבי. אל ישוע שלי. האכילו אותם באמת. אמונתך פותחת נחלים של מים חיים עבורם.
כמה טוב שעושים ועוד תוכלו לעשות. תודה, בניי היקרים שלי.
המשיכו לתפול על אחיכם הכוהנים, ואף על אלה שיש להם מראה כמוהו אך הם שכירים. הרעידו את העפר ממקום מגוריהם מרגליכם, כי אינם שלנו, ורבים סירבו להיות שלנו.
כמה זה חודר ללבי; אבל אני מבקש מכם להתפלל עמי עליהם, שהרע שהם עושים יקלה, ולבבותיהם ישתפרו.
אַ דאַנק, מיינע סוֹנים. [זעכץ וויילער]
מיינע קינדער,
היום איר אָנגעפּן דיסן צײַט פֿון לאנט באַקלאַגן אויפּ די שטריכלס אין איירן סטאָרן וויי עצמאַת און תְּשוּבָה.
מיינע טרויע קרייג, געזאַמלט פֿון אלע אנדערן פֿון דער וועלט, איר האבן נישט בלוס איזוואַר די שטריכלס צוריק אין איין טאָג, נאָר פֿאר זייער טאָג. זי סענד נישט בלוס אויפּ איירן סטאָרן, נאָר אינעם האָרטץ. די שטריכלס פון צוור און קלאַגע און וויי באַזיין דער מצב פֿון מיינע כנסיעה און דער וועלט און פֿאר זייער סעלן. די שטריכלס האבן געוואָרדן אייר לײְם.
און ווי ביטעראַ, איר קינדער, איך וייס, מיין טוֹך הובען זייער.
גיבט זי מיר, מיינע קלײנע.
גיבט מיר אייר שמאַץ און צוור.
גיבט מיר די ערמודיקייט פֿון איירן האָרטצן, דאַס איר זענט אויסגעשמאַקט פֿאר איין טאָג צו וויילערן, צו ואַרטן.
לעבן דיזע טאָגן מיט מיר. אין פרידן אין מיינע ליבע פֿון איר.
חי ימים אלה מאוחדים ללב האב, שאינו מבין ונזנח כה הרבה.
חי ימים אלה עם ישוע שלי, שאוהב אותך מעבר למה שתוכל לדמיין[smile] וצריך את אמונתך ואהבתך.
חי ימים אלה מאוחדים לרוח הקודש של אלוהים, באמתו, כדי שלבך ומוחותיכם ישקטו מכל השקריות שאתה נתונים להם.
נחה בי, צבאתי הנפגע. הישאר בשלווה.
אמא שלך אוהבת אותך ומברכת אתכם. +
נתן לומר יחד:
"אבינו, תהיה רצונך בעדי ובכל יצוריך. אמן."
"לה' היושב על הכיסא ולהתרנגול, יהיו שבח, כבוד, תהילה וחוזק לעולם ועד. אמן." (8)
——–
"אני בא בקרוב." (9)
© 2026 משימת רחמי אלוהים. כל הזכויות שמורות
(הנאמר באנגלית.) (הודעה: ההערות התחתונות אינן נאמרים על ידי האל. הן נוספות על ידי האחות. לפעמים הערת השוליים נועדה לעזור להבהר את משמעות המילה או הרעיון של האחות, ובפעם אחרת כדי לשפר את תחושת טון האל כאשר דיבר.)
1) אני רוצה לציין כאן הבדל קטן שיכול לעבור ללא התייחסות. ההבדל בין להתייחס כ"ילדים" לבין "בנים ובנות." שני המונחים מתייחסים לאותה קבוצה, אך אני מרגיש שהרגע שהיא משתמשת ב"בנים ובנות," היא מדברת אלינו כאדולטים – יש חומרה ואחריות גדולה יותר שמתלווה לקריאה "בן" או "בת" מאשר "ילד," אף על פי שניהם נאמרים באהבה רבה.
2) שני הביטויים האלה נאמרו בקול חזק – להגנת האב מפני רבים שואלים, “כיצד יכול אלוהים לאפשר זאת? הוא אינו רואה? הוא אינו דואג?” אנחנו רואים חלק מהמאורעות; הוא רואה את כלם. אין לו עיוות לצער והעצבות שהם גורמים – לבו הראשון שנפגע ממניהם.
3) האפיפיורות, הדוקטרינה, התפקיד של אימנואלה הקדושה שלנו, האמת על הנישואים, ורבים אחרים באים לידי מחשבה.
4) המילים והפסקאות הבאות שבהם היא מדברת על תפילת הרוזרי החיה נאמרו עם תחושה של דחיפות בקולה.
5) המילים האלה נאמרו בטון מאוד ספציפי, כמעט כאילו המילים התרחבו והגיעו לשיא במילה “חיים.” אני רק מרגיש שאם ידעתי לאיך לתאר טוב יותר מה שפעם בא פעמים אני חושב עם מסוימות מהמילות או הביטויים.
אולי זה ייראה מוזר להכתיב “אם” כאשר מדובר באמא הקדושה שלנו, שכן בדרך כלל נשתמש בכך רק עבור התלת-מושבית, אבל כך הרגשתי שזה משתמש בו, מתמקדת בחשיבותה הייחודית ותפקידה כאם ומלכה.
אני הבנתי את “לקום” כמשמעות יותר ממה שהאדם קם למען סיבה מסוימת. (וביאר שוב מה הרגשתי – זה תמיד מופתע אותי איך מספר מילים פשוטות יכולות להעביר tanto.) הזה "לקום" נראה לי כאזכור לזכות ול“להחזיק” בגדולתו של הכמורה, בחשיבותה וקדשתה, בצורך העצום שיש לה, לאחר שהיא סבלה מהתעללות, לעג, הפחתה, הגבלות. נראה לי שאצל חלקם זה קריאה לקום ולתפוס עמדה גלויה; אחרים זה רוחנית. אבל בכל מקרה זה דרך לעמוד ולהכיר מי הכומר הוא, את מי הוא ייצוג וממשיך; להיות באמת “in persona Christi.”
ר' שופטים 5:13
ר' חזון 22:20. ביטוי זה נאמר על ידי ישו.