[האדון] זמן השממה בא — ומי מכם יוכל לעמוד בפניו? הרוחות יעלו; סערות והוריקנים יהרסו את בתיכם, ותמצאו את עצמכם חשופים לחלוטין לפני רצוני הקדוש ביותר.
ספר החיים שלי? הזנחתם אותו. דבריי? רבים מדי — יותר מדי — מכם רמסו אותם ב feet-יהם ולעגו להם. אך כאשר לבבכם ומחשבתכם יחשפו — עירומים כתושעים — מה תוכלו לעשות? אז תקישו ותתחננו. אדם חייב תמיד לעבור דרך מצב של עירום זה כדי ללמוד לצמוח. נשמתך תפנה אז אלי, ו—כפי שאני עושה ללא הרף, אך עוד יותר כך—אחזיק אותה אל לבי ואלבש אותה בדמעותיי כאב, שמח ומבורך לראות את ילדיו שבים אליו ומתחננים לעזרתו. תלמדו סבלנות ותלמדו לצמוח בקדושה. עולם הרכוש, עולם הכוח, ידהו, ובתוככם יעלה עולם הנתינה, ההכנסה והשיתוף; תגדלו בקדושה ותתקבלו בחצרותיי.
אני בא אליכם כאב, וכאב אני בא להביא לכם את לבי וללמד אתכם לצעוד בנתיב הנכון. אני בא להזין אתכם בפרי החיים, שהוא האהבה, ולשאת אתכם למעונותיי. אני מצפה שתכנעו לרצוני האלוהית. כל מי מכם המקשיב לדבריי ומיישם אותם הוא שלי. בואו אל ספר החיים, ותחיו!
האהבה מביאה את השחר, והשחר גורם לפרי החיים — השוכן בתוך כל אחד מכם — לפרוח. ארץ חדשה תיוולד — ארץ של שיתוף ואהבה, ארץ של נתינה, ארץ של סליחה. הפרי הפורח מהשמיים יראה את מרעי האהבה מתרחבים, והשמש תזרח בלבבותיכם, ותביא את פרי האהבה אל עולמכם.
ילדיי, אני האהבה הדופקת בדלתות ביתכם, הבאה לשחרר את רוחותיכם ממלכודותיהם של מתחזים. ברחו מהעולם וממשתיו; ברחו מכל תענוגות חסרי התועלת והמעוותים; היכנסו לשתיקה, ובמקדשיכם הפנימיים התפללו, למדו להתפלל, ובקרו אותי בסוד הלב שבו אני שוכן. אלמד אתכם לצעוד בנתיבי; אראה לכם את המרחבים העצומים ואת האלונים בני מאות השנים; אכסה אתכם בגלימתי ואלמד אתכם לצעוד בשתיקה בנתיב חיי; אז, תיוולדו מחדש לחיי הפנימיות ותוזנו מדבר חיי.
ילדים, אני החיים, ואתם הכוכבים הקטנים שבאתי להצמיד ללבי כדי להוביל אתכם לחיי נצח. אל תיכנסו לעולם, אלא בואו למעונותיי(1) כדי להחיות את לבבותיכם וללמוד לצעוד על קרקע פורייה. ברחו מהנאות העולם וממעונותיו הרחבים של האובדן. למדו התבוננות; בואו וטעמו את השתיקה המביאה חיים. אני איתכם בכל יום וקורא לכם ללא הרף לבוא אחרי, אך רבים בורחים ממעון חיי, מעדיפים משתות, וכך נופלים למלכודתם של הרשעים, השדים הסרוקים והשקרנים. רק בשתיקה, ילדים, תגלו את דרכי, ובתפילה תשמעו את קולי — לא באוזניכם אלא באוזן הלב.
בואו, ילדים, אל חצרותיי כדי לגדול בקדושה; בואו, הגשימו לי את לבבותיכם והפקידו בי את נשמותיכם. בואו, כדי שאנחה אתכם וכך אוביל אתכם אל חצרותיי! ילדים, אני מחכה לכם; אני קורא לכם; אני בא לכסות אתכם בגלימתי ולהדריך אתכם.
למדו לאהוב; למדו להתפלל.
העולם יהפוך אתכם לכלי ריקים, ואני בא לכסות אתכם בגלימתי כדי לשחרר אתכם ממלכודותיהם של המתחזים, להראות לכם את נתיב החיים, ולשאת אתכם איתי אל מעונותיי שבהם זורמים מי הגאולה החיים. הו ילדים, היכנסו לשתיקה! אני מביא לכם את המן מלבי ומזמין אתכם לשכון בי, כשם שאני שוכן בכם בשתיקה, ואני נושא אתכם אל חצרותיי.
אני הוא ההווה, הבא לחפש את שלי — את כולם — ולהפוך אותם לנושאי פרי על נתיב החיים.
עת הגאולה קרבה! הישן גוים; הזרע נשא את פריו, ופרי זה — המבשיל בדממה — יבקע אל אור היום כאש של שמחה שאין לה דמות.
היו שקטים, בני, והיכנסו למעון. בואו והניחו את לבבותיכם על לבי, ואז המעיין החי שבתוככם יבקע, ותיוולדו כמעונות חדשים לגמרי. תפילה, בני, תשפוך את לבבכם כדי שתוכלו להיוולד כארץ חדשה.
אני ממתין לכם בחצרותיי כדי להביא לכם את המים החיים. המעיין שבתוככם — הוא אצלכם!
קפצו משמחה, גילו — כמנצח, אני בא להביא לכם את המים החיים ולהסמיך עליכם את גלימתי!
גילו, האדון בא! בגלימתי אכסה אתכם, ואל חצרותיי אשא אתכם. ביתי יהיה ביתכם, כלכם הקטנים שלי, אהוביי!
התפללו, ילדיי, התפללו, ובתפילה, המעוף הנשגב ישא אתכם הרחק!
בואו אל חצרותיי ושכנו בהן! פניי אחקוק על פניכם ואת חותם צעדיי בלבבותיכם; לכו עמי ותחיו, ותשמחו בחצרותיי.
שמחו, האדון בא, ואיתו כל צבא השמים!
התפללו, התפללו, והישארו ערניים בתפילה.
ישמחו לבבותיכם; האדון בא, ואיתו כל צבא השמים!
היכנסו לתפילה והשקיפו ללא הרף.
1) הכנסיות.