תומאס אקווינאס בא. הוא אומר: "תהילה לישוע." הוא משך את 'הציצית הקטנה' שמזוהה עם בגדיו כדי לגלות צלב על לבו, ואמר: "אל תדחה זאת, אחותי. נפשות רבות נמצאות בסכנה."
"אבל באתי לדבר איתך היום בבוקר על האמונה. האמונה היא החומה המגינה שתומכת בגשר של אהבה וצניעות, שמעביר את התהום בין השמים לארץ. כאשר האמונה מתחילה להתקלקל, כל הגשר נמצא בסכנה. זה תמיד רוח ספקנית אשר מפריעה באמונה. הספקים הם או אנושיים או דיאבוליים. היריב של האמונה יודע כיצד לעורר את ההשכל והאגו האנושי."
"לכן אני אומר לך שהגאווה היא שדה פורה לספקות. הגאווה עשויה לקחת צורת פחד; כמו, 'אולי אנחנו מאמינים בדבר שאין להאמין בו--מה יפנו האנשים?' או הגאווה יכולה להיכנס ללב כהבנה שגויה או אגו אינטלקטואלי; 'אני יודע יותר טוב--אני יכול לראות דרך זה.' זו משימת השטן לעורר ספקות בדברים שאמונה תומכת בהם. אם יש לשמים תוכנית, הוא מיד מתחיל להתנגד."
"זה הסיבה שפשטות הלב חשובה מאוד. פשטות היא כמו אצבעה בסכר המחזיקה את השיטפון של אי-האמונה. לב הפשוט לא דואג כיצד הוא נראה בעיני אחרים. תאוותו היחידה היא לענות לה'. בכך בלבד, הוא משקיע כל מאמציו עם התענוג הקודש לגבי מה שאחרים חושבים או אומרים. הנפש הפשטנית ביותר יש לה אמונה החזקה ביותר. הוא בטוח-רגל על הגשר בין השמים לארץ, והגשר שהוא עובר בו מונח על אמונה מוצקת."